הסתה ברשת - ההיבט המשפטי

בהמשך לפוסט הקודם שדיבר, בין היתר, על הקושי בהתמודדות עם תופעות של גזענות ואלימות מילולית ברשת האינטרנט, לרבות הרשתות החברתיות, החלטנו להביא כאן כתבה מתוך אתר mako, המציגה דרך משפטית להתמודדות עם תופעות מסוג זה.

כיום, כאשר מהפכת האינטרנט הפכה את כולנו ל"מביעי דעה", הזכות לחופש הביטוי הגיעה לשיא מימושה. אולם, על אף מעמדה החזק של הזכות לחופש הביטוי, יש לזכור כי לא כל מה שאנו כותבים על גבי ה"קיר" בחשבון הפייסבוק שלנו או מצייצים בטוויטר, עשוי להיתפס כלגיטימי.

לעיתים, מסרים מילוליים וויזואליים (תמונה, סרטון וכדו') עלולים להיתפס כפגיעה אסורה, על פי חוק לשון הרע ובמקרים קיצוניים אף כהסתה.

מה הוא לשון הרע? על פי החוק, "כל דבר שפרסומו ברבים עלול, בין היתר, להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, ללעג ואף לפגוע בעיסוקו, מוצאו ונטייתו המינית מהווה לשון הרע". לכן, כל פוסט בחשבון הפייסבוק שלנו, שיש בו תוכן של לעג, השפלה או דברי שנאה כלפי אדם אחר, עשוי להיות עוולה אזרחית, על פי חוק איסור לשון הרע, ובמקרים מסוימים אף עלול להוות עבירה פלילית. כמו כן, גם הסתה לאלימות וטרור נחשבות לעבירות הסתה, עפ"י חוק העונשין.     

על פי החוק, יש להוכיח כי כוונת המפרסם הייתה להסית, ובמקרה של הוכחה בעניין - העונש הקבוע בחוק הינו עד 5 שנות מאסר. יש לציין, כי עונש זה יינתן גם במידה ולא הביאה פעולתו של הנאשם לכדי הסתה בפועל או שהיה אמת בפרסום.

אולם, מעטה האנונימיות שמספקת הרשת, מקשה מאוד על אכיפת החוק במרחב האינטרנטי, שכן במקרים רבים לא ניתן לגלות את זהותו של הגולש המסית. בתי המשפט התחבטו רבות בשאלה: האם לחייב בחוק ספקיות אינטרנט לחשוף פרטים אודות גולש עבריין (כגון: כתובת IP)?

לגבי סוגיה זו, הועלו מספר גישות וטענות, כאשר בסופו של דבר התקבלה קביעה ע"י בית המשפט העליון, כי לפי הדין הישראלי לא ניתן לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את זהותו של הגולש האנונימי, וכי יש להסדיר את העניין באמצעות חקיקה, דבר אשר עדיין לא קרה.

אף על פי כן, יש לזכור כי ברשתות החברתיות, לרוב חשופה זהותו של המשתמש לעיני כל. ולכן, יש לחשוב פעמיים לפני שמפרסמים פוסט פוגעני בחשבון הפייסבוק או הטוויטר, שכן פרסום של פוסט כזה ברשת החברתית עלול להסתיים במאסר.